אחד המשפטים הכי מוכרים על הורות הוא שילדים לא לומדים ממה שאנחנו אומרות – הם לומדים ממה שהם רואים.
אפשר להסביר לילדים שעות על נתינה, על אחריות, על קיימות ועל ערבות הדדית. אבל בסופו של דבר, השיעור המשמעותי ביותר לא מתקיים בכיתה, אלא בבית.
הוא קורה ברגעים הקטנים.
כשהילדה רואה אותנו עוצרות לפני קנייה ושואלות אם באמת צריך.
כשהילד רואה אותנו מתקנות במקום לזרוק.
כשאנחנו אורזות יחד שקית של בגדים ומסבירות שיש משפחה אחרת שתשמח להשתמש בהם.
כשאנחנו מחפשות בקהילה לפני שאנחנו קונות חדש.
דווקא הרגעים הפשוטים האלה הם אלה שבונים תפיסת עולם.
מחקרים רבים בתחום החינוך והפסיכולוגיה מראים שהורים הם מהגורמים המשפיעים ביותר על עיצוב הערכים, ההרגלים וההתנהגויות של ילדים, במיוחד בגיל הצעיר. ילדים מתבוננים, מחקים ומפנימים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. הם לומדים לא רק מה אנחנו אומרים – אלא איך אנחנו בוחרות לחיות.
גם אצלנו באמהות לא אוגרות ראינו את זה בצורה ברורה.
במחקר שערכנו יחד עם SFI נמצא כי 91% מהאמהות משתפות את הילדים והילדות שלהן בתהליך המסירה של הפריטים.
זה נתון מרגש, כי הוא אומר שהמסירה היא הרבה יותר מהעברת חפצים. היא הופכת לרגע חינוכי.
כשילד בוחר צעצוע שהוא כבר לא משחק בו כדי לשמח ילד אחר, הוא לא רק מפנה מקום במדף. הוא מתרגל נדיבות.
כשילדה מקפלת בגדים למסירה, היא לומדת שלחפצים יש חיים גם אחרי שהם יוצאים מהבית שלנו.
כשמשפחה בוחרת לבדוק קודם בקהילה לפני שהיא קונה חדש, הילדים לומדים שאפשר למצוא פתרונות גם דרך אנשים, לא רק דרך כרטיס אשראי.
אלה שיעורים שקשה מאוד ללמד באמצעות דף עבודה או מבחן.
הם נבנים מתוך שגרה.
לא צריך להיות הורים מושלמים כדי לחנך לערכים. להפך. הילדים לא צריכים לראות שאנחנו אף פעם לא קונות חדש או שלא טועות. הם צריכים לראות שאנחנו שואלות שאלות, חושבות, בוחרות ופועלות מתוך ערכים.
בכל פעם שאנחנו מעבירות הלאה, מבקשות מהקהילה במקום לקנות, מתקנות במקום להחליף או משתפות את הילדים בהחלטות האלה – אנחנו מספרות להם סיפור על העולם.
סיפור שבו אנשים עוזרים זה לזה.
שבו לא כל דבר חייב להיות חדש כדי להיות בעל ערך.
שבו כסף הוא משאב שצריך להשתמש בו בחוכמה.
ושבו קהילה היא לא רק מקום לגור בו, אלא דרך לחיות.
אולי זו ההשפעה הגדולה ביותר של אמהות לא אוגרות.
לא רק מיליוני הפריטים שעוברים בין משפחות.
אלא מאות אלפי הילדים שגדלים ורואים, יום אחרי יום, שאפשר גם אחרת.
כי בסופו של דבר, החינוך המשמעותי ביותר לא מתחיל בבית הספר. הוא מתחיל בבית.